בת 9 מאשדוד. לקתה בלבה בזמן האזעקות בבוקר השביעי לאוקטובר, ועל אף מאמצי הרופאים נפטרה בבית החולים כשבוע לאחר מכן.
הסיפור הזה הגיע לאוזני דרך חבר טוב, שסיפורה של תמר נגע לליבו והוא ליווה את משפחתה מרגע האירוע.

מותה הטראגי של הילדה המקסימה הזו, התחיל את כל מפעל ההנצחה שלי.

אבי, אביה של תמר, ספד לה: "מאיפה מתחילים. איך נפרדים מפרח כזה. מלאך בדמות ילדה וחייכנית, יפה מבחוץ ומבפנים, אוהבת לאהוב ולהיות נאהבת ומלאת שמחת חיים. ילדה של אהבה. לא הפסקנו להתפלל לנס יחד עם עם ישראל ובכל התפוצות. תמר שלנו נגעה באין ספור לבבות. תמר הייתה ילדה של אהבה, תמיד ידעה לחבק את האחר ולפרגן ולעזור לזולת. היא חלמה להיות מפורסמת ומשפיענית. תמר, את יכולה לסמן וי ענק כי הצלחת. את מפורסמת, כולם סיפרו עלייך שרצת לממ"ד - היא לא הצליחה להתמודד עם רגעי הפחד והחרדה, שגרמו לליבה הקטן לאבד שליטה והיא התמוטטה.

היא גרמה למיליוני אנשים לשאת תפילה למענה. כולנו קיווינו שתפקחי את עיניך. יש מאות אלפי ילדים שחווים פחד וחרדה וטראומה בתוך הטרגדיה שעברה על כל עם ישראל. בזכותך נשמע קולם של הילדים. ההבנה שאיבדנו אותך בגלל חרדה תלווה אותנו כל חיינו. כל אותם ילדים שיינצלו כי יידעו להתמודד עם החרדה בזכותך. קשה לנו להיפרד. קשה לאחים היקרים שלך לשאת את המחשבה שלא תחוו עוד חוויות יחד. לא תצפו בסרטים, ולא תשחקו במשחקים יותר. לא תריבו על סתם משהו שטותי. אני ואמא מרגישים כשבר כלי מצד אחד וערים לעובדה שלכאבנו לא יימצא מרפה. אנחנו נשבעים בזאת לאגור כוחות על מנת לחיות אותך בליבנו בכל זמן ומקום שבו נהיה. אנחנו אוהבים אותך. אני מבטיח במעמד זה שננציח אותך בכל מקום, בפינת ההנצחה בבית הספר שבו למדת. ננטע עצי תמר, על שמך. את היית מלאכית קטנה שלנו שאלוהים העניק לנו למשך תשע שנים".

(מתוך כתבה ב ynet ב 29.10.23)

הפגישה עם המשפחה:
בפגישה מרגשת מאין כמוה, זכיתי למסור את היצירה להוריה של תמר אבי ומנאנה.
הוריה סיפרו לי על ילדה רגישה ומלאת חיים, שאהבה מאד לשחק ולעשות דמויות.
ילדה שאהבה להצטלם ולדמיין שהיא אושיית רשת.
ילדה שדאגה לאחרים הרבה לפני שחשבה על עצמה.
גם באירוע עצמו היא סבלה מסטרס מדאגה לחברה קרובה שלא הייתה עימה בזמן האזעקות.
אימא של תמר סיפרה לי שלמרות שבתמונה שנתנו לי לייחוס, תמר לא מחייכת, אך ביצירה שלי היא מרגישה שלכדתי ממש את החיוך והבעת הפנים שהיו לה.
היא הוסיפה שביצירה הגשמתי לה חלום, לזכות לראות את תמר, כפי שחשבה שתיראה בעוד מספר שנים כנערה.
לאורך כל תהליך היצירה הרגשתי את תמר קרובה אלי.
בפרפר לבן שהתעופף לסדנא בזמן העבודה, במגע יד נעלמת ברגע של חולשה אדירה.
תמר הייתה ותישאר איתי לתמיד.