נולד בשם שמעון פֶּרְסְקי בפולין. אביו, יצחק פרסקי, היה סוחר עצים אמיד, ואמו, שרה לבית מלצר, הייתה ספרנית ומורה לרוסית.

בשנת 1931 עלה האב לארץ ישראל המנדטורית, ושלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1934, הצטרפו אליו שמעון, אמו ואחיו הצעיר גרשון (גיגי). אביו התנדב לצבא הבריטי, והקשר עמו אבד במשך מלחמת העולם השנייה; לאחר המלחמה התברר שהוא ברח פעמיים ממחנה שבויים גרמני.

בנערותו חייתה המשפחה בתל אביב, ושמעון למד בבית הספר היסודי "בלפור". בגיל ארבע-עשרה התקבל פרס ללימודים בבית הספר החקלאי בבן שמן. כבר בבית הספר התבלט בכתיבה ובנאום, ופרסם מאמרים בעיתון הפנימייה תוך שימוש בשם העט "בן אמוץ". ב-1941 יצא להכשרה בקיבוץ גבע, הכשרה שהצטרפה לגרעין המייסד של קבוצת אלומות ב-1942, ועבד שם כרפתן, רועה צאן וגזבר.

פרסקי עיברת את שמו לפרס ב-1945, בעקבות מסע לאום רשרש, להכרת הנגב ומציאת דרך לאום רשרש, עף מעל ראשי המשתתפים עוף דורס. הזואולוג היינריך מנדלסון, שהשתתף גם הוא במסע, זיהה כי זהו פרס, ופרסקי החליט לאמץ את שם הציפור כשמו. באותה שנה נישא לסוניה, בתו של המורה לנגרות בפנימיית בן שמן, שהייתה אז חיילת משוחררת מהצבא הבריטי. בשנים 1941–1944 היה אחד ממזכירי "הנוער העובד". בתפקיד זה לכד את תשומת לבו של לוי אשכול, אשר קרא לו ב-1947, לשמש בתפקידים ביטחוניים בשירות "ההגנה". לקראת הקונגרס הציוני העולמי ה-22 בבזל בדצמבר 1946, הורה דוד בן-גוריון לשלוח גם "חברים צעירים המייצגים את התנועה", וכך זכה פרס בן ה-23 בכרטיס נסיעה ותעודת-ציר לקונגרס.

פרס החל את מעורבותו הציבורית בגיל צעיר. והיה בן טיפוחיו של דוד בן גוריון. בשנת 1952, בגיל 29, מונה למנכ"ל משרד הביטחון. הוא מהאחראים הראשיים להקמת הקריה למחקר גרעיני בדימונה והתעשייה האווירית הישראלית.

בשנת 1959 נבחר לראשונה לכנסת מטעם מפא"י, ומאז כיהן בה כחבר במשך 48 שנים רצופות, יותר מכל אדם אחר. זמן קצר לאחר בחירתו לכנסת מונה לסגן שר הביטחון. בשנת 1965 פרש פטרונו הפוליטי, דוד בן-גוריון, ממפלגתו הוותיקה מפא"י, והקים את רשימת פועלי ישראל – רפ"י. פרס הצטרף לבן-גוריון ומונה כמזכ"ל המפלגה החדשה. רפ"י לא עמדה בציפיותיה להפוך למפלגת שלטון ונותרה באופוזיציה עד ל-1967, עת צורפה לממשלה על רקע תקופת ההמתנה. בדצמבר אותה שנה הוביל פרס את ההחלטה למזג את רפ"י עם מפא"י ליצירת מפלגת העבודה הישראלית.

ב-1969 מונה לראשונה לשר בממשלת גולדה מאיר, ושימש במספר תיקים חברתיים-כלכליים. לאחר שמאיר התפטרה מראשות מפלגת העבודה, התמודד פרס מול יצחק רבין על ראשות המפלגה, אך הפסיד. רבין הרכיב את הממשלה ומינה את פרס לשר הביטחון.

בשנת 1977 התפטר יצחק רבין מראשות מפלגת העבודה; פרס התמודד על התפקיד וניצח. מאז כיהן כיו"ר המפלגה במשך כ-15 שנים רצופות. בבחירות לכנסת התשיעית שהתקיימו באותה השנה, נחלה מפלגת העבודה מפלה דרמטית, ולשלטון עלתה לראשונה מפלגת הליכוד. פרס היה לראש האופוזיציה ושימש בתפקיד עד לכינונה של ממשלת האחדות הלאומית בשנת 1984.

פרס המשיך בהנהגת מפלגת העבודה עד תחילת שנות האלפיים. בשנת 2000 התמודד בבחירות לנשיאות המדינה, אך הפסיד בהן למשה קצב. לאחר מכן פרס נבחר בשלישית לראשות מפלגת העבודה ב-2003, ובשנת 2005 הצטרף למפלגת קדימה. בשנת 2007 התמודד שוב בבחירות לנשיאות המדינה, והפעם ניצח. הוא כיהן כנשיא מדינת ישראל עד שנת 2014. נפטר בשנת 2016 ונקבר בחלקת גדולי האומה.

הזווית האישית שלי:
שמעון פרס הוא דמות מרתקת מכל בחינה.
דמות שליוותה את המדינה כל כך הרבה שנים, בהנהגה ובחזון חדשני ומקדים את זמנו תמיד.
היה ממקימי הקריה הגרעינית והתעשיות הביטחוניות, שמבטיחות מאז את עליונותה של ישראל על אויביה.
פרס היה שנים רבות דמות שנויה במחלוקת ומושא לחיקויים, אך כהונתו כנשיא הייתה מהמרשימות והממלכתיות ביותר שהיו.
בערוב ימיו, זכה לכבוד הראוי לו על פועלו, והיה מהנשיאים המשמעותיים ביותר של ישראל ברמה הבינלאומית ופעל רבות בתחום זה.