חיים הרצוג, נולד בבלפסט, הממלכה המאוחדת, היה בנו של יצחק אייזיק הלוי הרצוג, לימים הרב הראשי האשכנזי לישראל. בצעירותו עלה ארצה ושירת ב"הגנה" במהלך המרד הערבי הגדול. בהמשך שב לבריטניה, למד משפטים והצטרף לשירות הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. שב לארץ ב-1947, שירת במלחמת העצמאות והיה מעורב בהקמת אגף המודיעין בצה"ל. לאחר הקמת המדינה המשיך בקריירה צבאית. הרצוג השתתף במלחמת סיני, התמנה לראש מטה פיקוד הדרום ופרש משירות קבע ב-1962 בדרגת אלוף. הרצוג נמנה בין מקימי מפלגת רפ"י ובעקבות מלחמת ששת הימים התמנה למושל הצבאי של הגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים). מאוחר יותר הוא ניהל קריירה משפטית, והיה שגריר ישראל באו"ם.

לאחר סיום כהונתו באו"ם, נבחר הרצוג לחבר הכנסת מטעם סיעת המערך השני ב-1981 וב-1983 ניצח בבחירות לנשיאות בהתמודדות צמודה מול השופט מנחם אלון. הרצוג כיהן בתפקיד נשיא המדינה כעשור, ובמהלך כהונתו העניק חנינה לאנשי השב"כ הנחקרים במסגרת מעורבותם בפרשת קו 300. נוסף על כך תמך בהקמתה של ממשלת אחדות לאומית (ממשלת ה"רוטציה" בין שמעון פרס ליצחק שמיר) בעקבות הבחירות לכנסת האחת עשרה. הרצוג היה לנשיא הראשון שערך ביקור בגרמניה המערבית (ב-1986) כמו גם ביקור רשמי ראשון בארצות הברית (ב-1987). ב-1992 חתמו הנשיא הרצוג מטעם ישראל והמלך חואן קרלוס הראשון מטעמה של ספרד על ביטולו הסמלי של גירוש ספרד במלוא 500 שנה לגירוש. ב-1993 סיים הרצוג את כהונתו השנייה כנשיא ופרש מן החיים הציבוריים. בנו, יצחק הרצוג, מכהן כנשיא מדינת ישראל ה-11.

הזווית האישית שלי:
חיים הרצוג היה אחד הנשיאים בעלי ההשפעה הרבה ביותר.
הוא עבר כהונה ארוכה בה ליווה תהפוכות במדיניות הפנים והחוץ של המדינה.
גם נאומו המפורסם, בעצרת הכללית של האומות המאוחדות, שבה התקבלה ההחלטה המשווה את הציונות לגזענות, נגע בי ברמה האישית.
בנאום התגובה שלו, קם הרצוג והגדיר את ההחלטה כגזענית, והבהיר לשגרירים השונים כי הם יישאו באחריות לשואה הבאה, שתפרוץ בעקבות ההחלטה הזאת. בסוף הנאום אמר "עבורנו, העם היהודי, זו אינה יותר מפיסת נייר, ונתייחס אליה בתור שכזו", וקרע את נייר ההחלטה לשניים.