משפחתו של אפרים קציר עלתה ארצה בשנת 1925, הוא גדל והתחנך בירושלים. למד ביולוגיה וכימיה, באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1941 קיבל תואר דוקטור.
אפרים קציר היה פעיל ב"הגנה" . הוא תרם רבות לכינונה של יחידה למחקר ולפיתוח חומרי נפץ.
במהלך מלחמת העצמאות התמנה לתפקיד ראש חיל המדע בצה"ל, ולימים שימש כמדען הראשי של צה"ל.
בשנת 1949 הצטרף למכון ויצמן למדע, שם הקים את המחלקה לביופיזיקה, ועמד בראשה עד לבחירתו לנשיא.
באפריל 1973 נבחר על ידי הכנסת לנשיא המדינה הרביעי. בתקופת כהונתו פרצה מלחמת יום כיפור.
בשנת 1977, אירח בלשכתו את נשיא מצרים אנואר סאדאת.
כנשיא, שם אפרים קציר את הדגש על חינוך ומדע כמנוף לשגשוג כלכלי. כמו כן פעל לגיוס אנשי אקדמיה, לסייע להתמודדות עם סכנת ההתבוללות בתפוצות.
לאחר תום תקופת כהונה אחת, פרש מהנשיאות וחזר לפעילות מדעית. בין השאר נטל חלק בקמת המחלקה לביוטכנולוגיה, באוניברסיטת תל-אביב.
בשנת 1950 זכה בפרס ויצמן למדע, של עיריית תל-אביב, בשנת 1959 קיבל את פרס ישראל למדעי החיים ובשנת 1961 הוענק לו פרס רוטשילד.
אפרים קציר נפטר ב – 30.5.2009, בביתו שבמכון וייצמן ברחובות.

הזווית האישית שלי:
אפרים קציר היה הנשיא הראשון שגדל והתחנך בארץ. תרומתו למדע ולפיתוח האקדמיה, הייתה משמעותית ביותר.
העובדה שבחר לעזוב את התפקיד הנוח ובעל המעמד, למען המשך התרומה הזאת, היא דוגמא מוסרית מרשימה בעיני.