סרן אסף מסטר, מקיבוץ בחן, מפקד מחלקה בגדוד הנדסה 601 שבעוצבת 'עקבות הברזל' (401), נפל בקרב בצפון רצועת עזה, בן 22 בנופלו.

לסיפורו של אסף נחשפתי דרך חבר שלמד איתי בבית הספר היסודי. הוא סיפר לי על ליאור ומיכל הוריו של אסף, והחלטתי ליצור עבורם דיוקן אישי כחלק מכלל הפרויקט.

אלפי בני אדם הגיעו לבית העלמין "המסילה" בעמק חפר ללוות בדרכו האחרונה את סרן אסף מסטר, בן 22 מקיבוץ בחן, קצין הנדסה שנפל בקרבות ברצועת עזה.

לפני תחילת ההלוויה עמדו מאות אנשים בצידי הדרך עם דגלי ישראל.

מסטר הוא נינו של שמואל גוגול, אמן המפוחית, ניצול שואה מבית היתומים של קורצ'אק. הוא הותיר אחריו הורים, אח ואחות. אחיו רועי בן ה-19 אמור להתגייס בעוד שבועיים לחיל השריון.

האמא מיכל נפרדה בעצב מבנה: "בן מופלא שלי, זה לא אמיתי. אני לא מצליחה לתפוס. בא לי להגיד לכם שזו טעות אבל ככל שעובר הזמן אני מבינה שזו לא טעות. היית מקרין אור, כולם מיד התאהבו בך. נשבר לי הלב ואין מי שיתקן. היה ברור מתחילת השירות שתהיה קצין. אהבת להיות קצין. לא תענה לי יותר לטלפון? לא תתקשר יותר? היה לנו קשר מיוחד, שיתפנו בהכל. קשר הכי מיוחד בין אמא לבן. אני יודעת שהחיילים שלך אהבו אותך. היו לי מחשבות קשות על המלחמה, משהו שאני לא מכירה. פחדתי כל דקה. כנראה זו הייתה ההכנה. לא האמנתי שלא תחזור לפני שרועי מתגייס, אבל לא ככה. אנחנו אוהבים אותך ואתה יודע את זה. אני לא רוצה להיפרד ילד אהוב שלי, לא הצלחתי לשמור עליך. ביקשתי שתשמור על עצמך ולא שמרת. זה לא צריך להיות ככה, הורים לא אמורים לקבור ילדים".

זוגתו של אסף, גילי: "אספי שלי, רק לפני 3 שבועות כתבתי לך ברכה ליומולדת והבאתי לך אותה כשנפגשנו ולא ידעתי שזו תהיה הפגישה האחרונה. אני לא יודעת איך לסכם קשר של 4 וחצי שנים שהיה אמור להימשך. בכל שנות הקשר שלנו זכיתי להכיר את האדם המדהים שאתה. היו לנו תוכניות לעתיד שלא ייאמן שהן לא יתגשמו. האהבה שלנו הייתה משהו מיוחד. רק לפני שבוע קיבלתי ממך מכתב מעזה בו כתבת כמה הקשר שלנו משמעותי. לא יודעת איך אמשיך עכשיו כשמהדהד לי במוח שאמרת שאתה רוצה שאני אהיה האמא של הילדים שלך. אוהבת הכי בעולם וכבר מתגעגעת".

(מתוך כתבה בישראל היום 16.11.23)

הפגישה עם המשפחה:
בפגישה מרגשת ומלאת עוצמה ורגש, שהתקיימה אצלי בסטודיו, זכיתי להעניק את היצירה לליאור אביו של אסף, ולשמוע ממנו את הסיפור המלא.
אסף היה הבן הבכור של ליאור ומיכל. אח לרועי (19) וליהיא (16). גדל בקיבוץ בחן שבעמק חפר.
מאז ומתמיד היה ילד מוביל והישגי אך גם רגיש ומלא הומור.
לפני גיוסו אסף נלחם לצאת לשנת שירות, אותה בילה בכפר הנוער החקלאי עיינות.
אסף שימש בפנימייה כחונך לנערים ונערות, הוא תמך וקידם אותם.
אסף הפך את השירות בצה"ל, למטרה משמעותית עבורם, בזכותו.
הוא שמר על קשר עם החניכים, גם לאחר שהתגייס.
לאחר גיוסו אסף סיים מסלול ביחידה המובחרת של חיל ההנדסה הקרבית, יהל"ם.
הוא יצא לקורס קצינים ולאחר שסיים את הקורס, כחלק ממסלול ההכשרה ולפני חזרה לפיקוד ביחידה., שובץ לתפקיד מ״מ בגדוד הנדסה 601.
כשבועיים לפני סיום התפקיד, ובעת שהיו באימון בצפון, נקראה היחידה של אסף דרומה בשביעי לאוקטובר והגיעה לשדרות. בימים הראשונים סייעה בנדרש בשטח ולאחר מכן החלה באימונים לקראת כניסה מתוכננת לעזה.
ב 26.10 הגיעה משפחתו של אסף וגילי, בת זוגתו בארבע וחצי השנים שקדמו לכך, לבקר אותו באשדוד לרגל יום הולדתו ה- 22.
הקצין הצנוע והרגיש ביקש מהם לא להגיע אל מקום כינוס החיילים, ויצא אליהם כדי לא לפגוע ברגשות האחרים, שלא זכו לפגוש את קרוביהם.
זו הייתה הפעם האחרונה שבני משפחתו זכו לראות אותו ואת החיוך הכובש ושובה הלב, שתמיד אפיין אותו.
למחרת בבוקר כבר נכנסה היחידה שלו לעזה.
מספר ימים לפני נופלו המשפחה זכתה למסר מיוחד ממנו, מספר דפי פנקס אישי עליהם כתב להם מילות עידוד.
הדפים שיצאו עם הרס"פ של פלוגתו מעזה צולמו על ידו, וצילום שלהם נשלח להוריו.
במכתב אסף מבקש מהם את מה שיהפוך למורשת שלו – תהיו חזקים בשבילי ובשביל כולם!
אסף נפל מספר ימים לאחר מכן בקרב, שנגמ"ש נמר"ה שעליו פיקד הותקף בנ"ט, ואסף שכמפקד עמד בצריח, נפגע באורח קשה ומותו נקבע זמן קצר לאחר מכן בשטח.
בלוויה שכללה אלפים, בשבעה ובשבועות שעברו מאז נחשפו בני המשפחה לעוד ועוד סיפורים על הילד המיוחד שלהם, שהיה ואיננו עוד.
הם למדו על רבים כל כך שנגע והשפיע על חייהם, על רבים כל כך שזכרו יישאר חקוק על ליבם.
אני מודה על הזכות שהייתה לעשות משהו עבור משפחה מקסימה שכזו, שהיא כל מה שיפה במדינה שלנו.
אני מקווה שהקורבן הגדול שלהם ושל כולנו לא יהיה לשווא, ושנזכור תמיד להיות מאוחדים, כמו הילדים המקסימים האלה, שיצאו לקרב עם הבנה מאד ברורה של מה מוטל עליהם.
יהי זכרו ברוך.