שחקן קומי, במאי קולנוע ומלחין, שזכה להצלחה רבה בעידן הסרט האילם.
נחשב לאחת מהדמויות החשובות והמשפיעות ביותר, בהיסטוריה של תעשיית הקולנוע.
צ'פלין היה מעורב בכל הליכי ההפקה של סרטיו, החל מכתיבת התסריט, דרך הבימוי וכלה בבחירת הפסקול והמוזיקה.
הקריירה של צ'פלין ארכה יותר מ-75 שנה, קריירה שידעה עליות ומורדות, כמו גם שערוריות ומערכות יחסים זוגיות מתוקשרות, עם נערות ונשים צעירות.
סרטיו הבולטים, "אורות הכרך" (1931) ו"זמנים מודרניים" (1936), הפכו עם השנים לקלאסיקות.
"זמנים מודרניים", היה פרודיה על "פולחן היעילות" הקפיטליסטי, ומבט קומי על המצוקות, אותם חווה מעמד הפועלים, בעידן המודרני,
הסרט היה תחילתה של מגמה, בה צ'פלין עסק בנושאים פוליטיים וחברתיים, והביע ביקורת בסרטיו.
בשנות ה-40 מגמה זו המשיכה עם סרטים כדוגמת "הדיקטטור הגדול" , שהיה פרודיה על המשטרים הפשיסטים של אירופה ועל מנהיגי המשטרים הללו , ובראשם היטלר ומוסוליני.
בעקבות הבעת דעות אלו, צ'פלין הואשם בתמיכה בקומוניזם.
במהלך הקריירה זכה צ'פלין בפרסים רבים, בהם שלושה פרסי אוסקר, עיטור לגיון הכבוד, מטעם הממשלה הצרפתית בשנת 1971,
פרס אריה הזהב, במסגרת פסטיבל הסרטים בוונציה בשנת 1972,
פרס מפעל חיים, מטעם "מרכז לינקולן לקולנוע" שבניו יורק, אשר גם קרוי על שמו של צ'פלין החל משנת 1972.
בשנת 1975, הוענק לצ'פלין תואר אביר (סר), כחלק ממסדר האימפריה הבריטית.

הזווית האישית שלי:
מגיל מאד צעיר אהבתי את היכולת צ'ארלי צ'פלין, להעביר כל כך הרבה רגשות בלי לומר מילה,
חוש ההומור האינסופי והביקורתיות המופגנת לשלטון ולחברה.
לאחר הפציעה בזמן השיקום נתקלתי שוב בכמה מסרטיו.
הפעם ראיתי אותם מתוך נקודת המבט של המוגבל, המודר, הכלוא.
הרבה פעמים אני מרגיש כמו צ'ארלי צ'פלין בתמונה הזו. אילם דחוי מעבר לפינה.
אדם שהחברה לא רוצה לראות, למרות שהוא כל כך זקוק לעזרתה, אך לא יכול לבקש.